<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תק"ד(א)</h1>
<h2>דף צח:</h2>
ולענין בטול האיסורין שאמרת, דעת רבותינו הצרפתים ז"ל לומר דדבר תורה מותר לבטלה ולערבו בהתר בידים לכתחלה ומדרבנן הוא שאמרו [ביצה ד' ע"ב] שאין מבטלין, ומה שאמרו בזרוע בשלה זהו התר הבא מכלל אסור הא בעלמא אסור הכי קאמר זהו התר הבא מכלל אסור לבטלו, אבל הראב"ד ז"ל כתב דאסור לבטלו לכתחלה דבר תורה. ומחלוקתם תלויה בההיא שמעתא דזרוע בשלה דפרק גיד הנשה. וכשנפל התר לתוך אסור אם הוא מאסורין דאוריתא או אפילו דרבנן ויש לו עיקר בדאוריתא אין מוסיפין עליו היתר כדי לבטלו, ואם עשה כן בשוגג מותר במזיד אסור לו ולכל מי שעשה בשבילו. וכשאין לו עיקר בדאוריתא נראה שמותר לערב ולבטל בידים, ויש מחמירין גם בזו, ונכון לחוש ולהחמיר. וכל פרטי דברים אלו וכל מה שיש עליהם מן הראיות או מן ההויות מגמרין ומגמרא דבני מערבא כבר כתבתי בארכה בשער שלישי מבית התערובות בס"ד ליעיין מר התם ומשם יראה דעת רבותי ז"ל ודעתי.
